קבורה אזרחית מול קבורה דתית: ההבדלים שחשוב להכיר

הגיע הזמן להבין את ההבדלים בין קבורה אזרחית לקבורה דתית, האם ניתן לקבור יהודי בבית קברות אזרחי ועוד סוגיות.

לשם הכנת המאמר ביקשנו שוחחנו עם בית העלמין האזרחי בראשון לציון, כאשר אנה מספרת לנו:
"כמי שמלווה משפחות בשלב הרגיש הזה כבר לא מעט שנים, יצא לי לא פעם לשמוע את המשפט "לא ידענו בכלל שיש דבר כזה קבורה אזרחית" וזה זה תמיד הפתיע אותי מחדש, כי האופציה הזו לא רק שהיא קיימת – היא יכולה לשנות לגמרי את הדרך שבה אנחנו נפרדים מיקירינו".

מה ההבדל בפועל?

אז בואו נתחיל מהבסיס: קבורה דתית (מה שנקרא גם קבורה רגילה) נעשית תחת פיקוח של חברות קדישא, לפי ההלכה. הכל מאוד מסודר, לפעמים קצת נוקשה – כולל איסור על ארון, טקס דתי בלבד, והגבלות מסוימות על ניסוחי המצבה. למי שזה חשוב – זה נפלא. אבל לא כולם מתחברים לזה.

קבורה אזרחית, לעומת זאת, מאפשרת גמישות מלאה. "אני זוכרת במיוחד משפחה שאיבדה את סבא שלהם – איש חילוני, חובב שירה עברית, שלא היה מוכן לשמוע על קדיש. הם קיימו לו טקס מרגש עם שיר של אהוד מנור, דברים אישיים מהנכדים, וסיימו עם שוט של ערק – כי זה מה שהוא אהב. אי אפשר היה לחשוב על טקס שהכבוד בו היה גדול יותר, דווקא בגלל שהטקס שיקף מי הוא באמת היה".

לא רק עניין של סגנון – גם של ערכים

לפי סקר שפורסם על ידי "הפורום החילוני" בשנת 2023, כ-27% מהציבור היו מעוניינים בטקס פרידה לא דתי, אך לא ידעו איך לגשת לזה. וזה בדיוק העניין – הבחירה הזו לא רק סגנונית, היא מבטאת עולם שלם של ערכים.

אחד הדברים שאני תמיד מנסה להבהיר למשפחות זה שקבורה אזרחית לא שוללת כבוד – להפך. היא מאפשרת לנו להיפרד בדרך שמתאימה לנו, ולפעמים דווקא זה מה שמעניק למשפחה סגירה רגשית אמיתית. אז נכון, יש מי שעדיין מסתכל על זה בעין עקומה, בעיקר מהצד הדתי יותר, אבל בשטח? אני רואה את השינוי קורה – משפחות בוחרות אחרת, בוחרות בעצמן.

ומה עם עלויות?

אז כן, יש גם עניין של כסף. בהרבה אזורים פשוט אין חלקות זמינות. או שיש, אבל רחוקות מאוד. והעלויות הן על: חלקה, על ארון, על טקס, על מצבה.

לכן, תמיד עדיף לבדוק מראש, ולוודא שאתם עובדים עם בעלי מקצוע אמינים.

בהרבה מקרים ישנם גם שיתופי פעולה למשל, כשרוצים מצבה מעוצבת, אנחנו עובדים עם שירותי מצבות בראשון לציון או עם מעוניינים בספר זיכרונות, גם כאן אנחנו מחברים את המשפחה להוצאה לאור שמתמחה בהנצחה של הסיפור האישי בספר מקצועי, שיישאר כמורשת לדורות הבאים.

המקום של טקס אישי – ולמה זה מרגיש אחרת

יש משהו בקבורה אזרחית שמחזיר את הפוקוס לאדם. לא למסגרת, לא לכללים, לא למה "שצריך" – אלא למה שמתאים. כמו שציינתי קודם, טקס שבו המשפחה מדברת, משמיעה מוזיקה אהובה, ואפילו מקריאה מכתב אישי – מרגיש אמיתי יותר. מרגיש שלך.

וזה גם המקום להביע ספק: לא כל משפחה בנויה לזה. יש מי שמרגישים יותר בנוח עם טקס דתי. יש מי שפשוט לא רוצים להסתבך, או מפחדים מהתגובה של הסביבה. וזה בסדר גמור. "אבל הכי חשוב שתדעו שקיימת האופציה הזו" מוסיפה אנא בחיוך.

בסיכומו של דבר, אם אנחנו כבר בשלב שבו נאלצים להחליט – כדאי לקחת רגע לחשוב מה ירגיש נכון. לא מה כולם עושים, לא מה יגידו – אלא מה באמת מכבד את מי שנפטר.

חשוב להבין, קבורה אזרחית זה לא "טרנד", אלא בחירה מודעת, שיכולה להפוך את הרגע הכי קשה בחיים לרגע של אמת, כנות וכבוד.