כיתוב על מצבות

כיתוב על מצבה

כיתוב על מצבה הינו מנהג עתיק יומין שהחל עוד לפני המצאת הדיו והנייר וכיום מקובל בקרב כמעט כל דתות ועמי העולם. בעולם העתיק זכו לכך רק מלכים ואנשים רבי מעלה, ולאחר מכן, עם התפשטות ידיעת קרוא וכתוב, גם כלל הנפטרים ללא קשר לייחוסם או מעמדם.

החלטת בני המשפחה מה לכתוב על מצבת האדם היקר להם מכל אינה החלטה פשוטה כלל וכלל: כיצד אפשר לסכם במשפט או שני משפטים סיפור חיים שלם ואת הקשר המיוחד שהיה לנו עם המת בזמן כל כך קצר ובנוסח שיהיה מקובל על כולם? אולי בשל כך, לא קיים נוסח אחד ויחיד לכתיבה על פי היהדות, אך על פי המנהג וגם לשם כבוד המת, אין לכתוב משפטים המפארים את הנפטר בצורה מוגזמת ורחוקים מן המציאות.

כמו כן, המדקדקים בהלכה מוסיפים מספר פרטים קבועים ואף מצטטים מן המקורות. ישנם גם המוסיפים את המשפט “זכרך בלבנו לעד” על גבי החלק הקדמי של האבן השוכבת.

מה כותבים על מצבה

כאמור, היהדות אינה מגבילה את הכיתוב על המצבה, אך כאשר זהות המת ידועה, נהוג להשתמש בנוסח קבוע למחצה הכולל את ראשי התיבות “פה נקבר” ו”ת.נ.צ.ב.ה”. לכך מצרפים את תאריכי הפטירה העבריים, ואם מעוניינים בכך, גם את הלועזיים. כמו כן, נהוג להוסיף משפטים המתארים את סגולותיו הטובות של הנפטר או פסוקים מן התנ”ך.

המעוניינים בכך יכולים להוסיף סמל או צורה על גבי האבן העומדת. לדוגמה, מקובל להוסיף מגן דוד בין שתי האותיות “פ” ו”נ”. בכל אופן, חשוב לדעת כי ישנם בתי קברות אשר מגבילים את האופן בו ניתן לכתוב על המצבה או לעטר אותה ותמיד כדאי לברר זאת לפני שמזמינים את המצבה עצמה מקבלן המצבות.

במידה והנפטר אלמוני כדוגמת מקרה של חייל הנפטר בקרב, מציינים את נסיבות המוות הידועות. אם לא ידוע תאריך הפטירה המדויק, ניתן לציין את השנה בלבד או התאריך בו הובא לקבורה.

משפטים למצבה

משפטים למצבה יכולים להיות משפטים אישיים המתארים את הקשר הקרוב של בני המשפחה עם הנפטר או משפטים המתארים תכונות חיוביות כגון “תלמיד חכם היה”. ישנם כאלו הבוחרים להביא דווקא ציטוטים מן המקורות כגון ספר תהילים או משלי המציינים את הקרבה לעם ישראל ולמסורת. אחרים בוחרים להשתמש בשיר קצר המורכב ממשפטים בודדים.

דוגמה למשפט מצבה המתאר את מעלותיו של הנפטר יכול להיות לדוגמה “תודה על אהבתך ומה שהענקת בחייך”. ישנם גם משפטים המתארים את תחושת הכאב, “נפלה עטרת ראשנו”. לעיתים עושים שימוש בביטויים הייחודים לנשים או גברים, אימהות או אבות. לדוגמה, “אשת חייל מי ימצא” עבור נשים (ספר משלי) או “וזרעם לא יסוף מזרעם” עבור גברים (מגלת אסתר).

על מנת לבחור משפט שיהיה מקובל על כל בני המשפחה מדרגה ראשונה רצוי לבנות בתחילה רשימה של עשרה משפטים למצבה, לאחר מכן לצמצם אותה למחצית ולאחר מכן לבחור את המשפט שמצליח לגעת בכל אחד ואחד באופן הטוב ביותר.

כיתוב על מצבה לפי ההלכה

כפי שהסברנו, ההלכה אינה קובעת נוסח מחייב לא למצבת נשים ולא למצבת גברים, אלא מאפשרת לכל אדם ואדם להביע את אשר על ליבו. אין שום הכרח לציין פסוקים או שירים מן התנ”ך, אף על פי כי יש רבים הנוהגים לעשות זאת.

הנוהג היחיד שהתפתח עם השנים והפך למחייב הוא להימנע מלפאר את הנפטר ולקשור לו כתרים (להלל אותו בצורה מוגזמת). מסיבה זו, חלק מגדולי הדור קבעו כי מוטב שלא לכתוב תארים כלל על המצבה על מנת שקרובי הנפטר לא יכשלו בלשונם. פוסקים אחרים הוסיפו מגבלות אחרות: לדוגמה, הרב עובדיה יוסף ז”ל אסר לכתוב את התאריך הלועזי על גבי המצווה.

כמו כן, מכיוון שהציווי “כיבוד אב ואם” תקף גם לאחר מותם של ההורים, ההלכה אוסרת בפועל על החלפת מצבה אחת במצבה אחרת אשר ממעיטה בערכם של הנפטרים לעומת הנכתב על המצבה הקודמת.

נוסח מצבה

נוסח המצבה הסטנדרטי כולל בחלקו חלק קבוע, אך משאיר גם מקום לביטוי האישי של קרובי המשפחה: בתחילה רושמים את האותיות פ.נ. (ראשי התיבות של “פה נקבר” או “פה נקברה”). מתחת לראשי התיבות את שם המנוח והוריו. אם אחד מן ההורים אינו בן החיים בזמן קביעת הכיתוב, מוסיפים לידו את ראשי התיבות ז”ל. לאחר מכן רושמים את תאריך הלידה העברי ואת תאריך הפטירה העברי, אם כי ניתן להוסיף גם את התאריך הלועזי. בחלק התחתון של הנוסח הקבוע רושמים את ראשי התיבות ת.נ.צ.ב.ה, “תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים”.

תוספות מקובלות עבור נוסח מצבה הן הקרבה המשפחתית של הנפטר או הנפטרת או מילה אחרת המציינת את הקשר העמוק שבין הנפטר לקרוביו (לדוגמה, “אמנו ודודתנו היקרה”). במידה והמוות לא היה בנסיבות רגילות או שהמת נפטר בדמי ימיו, מקובל להוסיף משפט המציין זאת כגון “נלקח מאתנו בטרם עת”.

על החלק השוכב של המצבה נהוג להוסיף ציטוט או משפט מיוחד.

כיתוב על מצבה שירים

סוג כיתוב נפוץ על מצבות הוא ציטוטים משירים. מקור מקובל לשירים הוא ציטוטים ממזמורי תהילים. מקור נפוץ אחר הם שירים של משוררים מפורסמים מן העם היהודי כגון יהודה עמיחי, יהודה הלוי או ביאליק. מכיוון שלא ניתן לכתוב שיר שלם והמקום על המצבה הוא מוגבל ביותר, בוחרים לרוב במשפט הראשון או הבית הראשון. לדוגמה, שתי השורות הראשונות מתוך השיר “לא העננים הם אשר נבקעו” של יהודה הלוי (“לֹא הָעֲנָנִים הֵם אֲשֶׁר נִבְקָעוּ כִּי אִם שְׁתֵּי עֵינַי אֲשֶׁר דָּמָעוּ).

גם כאן ניתן כמובן להשתמש בכתיבה אישית ולהרכיב שיר ממספר משפטים קצרים. זוהי אומנם לא תמיד מלאכה קלה, אך בסופו של דבר היא מתארת את תחושת הכאב והאבל בצורה הטובה והישירה ביותר. לעיתים מצטטים שירים על פי בקשתו הישירה של הנפטר לפני מותו או מתוך שיר שאהב במיוחד.

בכל מקרה, כאשר מדובר בשירה או ציטוט, אין בחירה נכונה או לא נכונה.

מה אסור לכתוב על מצבה

ההלכה לא קובעת באופן מפורש מה אסור או מותר לכתוב על מצבה, אך יש מספר דברים שלא מקובל לכתוב על מצווה, לפחות עבור מי שמקפיד הקפדה יתרה על המסורת.

באופן כללי אסור להוסיף על גבי המצבה את תמונת הנפטר, אף על פי שבציבור הרחב יש מי שעושים זאת, במיוחד בעשורים האחרונים.

איסור נוסף הוא להשתמש בכתב שאינו כתיב עברי (שאינו בשפת הקודש), אלא אם כן מדובר בקהילות שאינן יכולות לקרוא כתב זה. מלבד זאת, רצוי להשתמש בתאריך העברי בלבד, אם כי גם איסור זה נעשה פחות ופחות נפוץ בקרב הציבור הרחב.

איסור אחר שעדיין נוהגים לפיו הוא שלא לכתוב אודות הנפטר תארים או שבחים מופרזים שאינם הולמים את המקום מתוך אמונה שיהיה עליו לעמוד בהם גם בעולם הבא.

עוד איסור פחות מוכר הוא למעשה החובה להקים מצבה גם אם הנפטר ביקש שלא יעשו זאת. במקרים אלו נהוג להקים מצבה צנועה וקטנה.

דוגמאות לכיתוב על מצבה

כפי שציינו, מלבד הכיתוב בנוסח הסטנדרטי, כיתוב על מצוות יכול להיות מורכב משירים, ציטוטים שונים, פסוקים מן התנ”ך או כתיבה אישית. ניתן לתת דוגמאות שונות לכיתוב על פי אותו פן באישיותו של הנפטר אותו רוצים להדגיש או הזיכרון אותו רוצים להנציח. חלק מהאנשים מעדיפים דווקא להדגיש את תחושת האובדן והכאב שלהם.

מספר דוגמאות:

“האדם שניטמן חי בתוכנו”

מדגיש את תחושת ההמשכיות ונצח הזיכרון בקרב הקרובים אליו.

“וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם”.

– (תהילים פרק א’ פסוק ג’) – מדגיש את שאיפתו של האדם לצמוח ולהתפתח

“לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת”

(קהלת פרק ג’ פסוק א’) – מתאר את המוות הבלתי נמנע, אך גם את ההשלמה עימו.

“היא הייתה חזקה מהחורף היא הייתה חזקה מסופה לצמוח מכלום שהיה לה זה סוד הכוח שלה”

– (גלי עטרי, חזקה מהרוח).

 

אולי יש לך שאלות?

הכאב עצמו הוא כאב רב, אבל אני נותן לו זמן הכאב עצמו הוא כאב רב, אבל אני נותן לו זמן.